החלטה בתיק תא"ק 41863-09-12

1.      העניין שבפני, בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן בפני התובענה.

2.      בקשת הנתבע מכילה טענת הגנה אחת בלבד, טענה אחת ויחידה - והיא הטענה כי עילת התובענה התיישנה במועד בו הוגשה התובענה. הא ותו לא.

3.      טענת הנתבע בהקשר זה, אינה טעונה בירור עובדתי, ואפילו אם נקבל את כל האמור בתצהירו של הנתבע כאמת לאמיתה, אין בכל כדי לשמש מגן בפני התובענה, ואפילו לא במקצתה.

4.      חשבון הבנק בגינו הוגשה התובענה, החל פעילותו ביום 6.12.2005, הלוואה בחשבון (אשר לגבי נטילתה הנתבע הודה) ניתנה ביום 15.12.2005 - והתובענה הוגשה ביום 20.9.2012. משמע: התובענה הוגשה שש שנים ותשעה חודשים לאחר שנפתח החשבון וניתנה ההלוואה, משמע, כך או כך, עילת התובענה לא התיישנה, שכן הינה מאוחרת למועד פתיחת החשבון.

5.      בהינתן שמדובר בטענת ההגנה היחידה אשר הועלתה על ידי הנתבע (למעט אמירה סתמית, כללית ולא מפורטת בהקשר של היקף החבות), אין תוחלת לבקשה, ואין בה יותר מאשר טענת סרק נטולת תוכן, הנטענת תוך התעלמות מהנתונים העובדתיים הרלוונטיים של המחלוקת שבין הצדדים.

6.      בנסיבות העניין, אין טעם או צורך לקיים דיון כאשר מדובר בטענת הגנה יחידה, ואין הצדקה לבזבז זמן שיפוטי יקר על ניהול הליך שאין לו תוחלת.

7.      תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, קובעת כמפורט להלן: "בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".

8.      דרך המלך, אם כן, מותווית ברישא לתקנה 205 (ג), קרי "בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר". החריג לכלל, הינו מתן החלטה על יסוד הבקשה בלבד. אציין, כי חקירת המצהירים, הינה זכות דיונית הקיימת לתובעת, ולפחות בשלב זה, אין ביהמ"ש נוטה לשלול מתובע זכות דיונית אשר המחוקק התווה אותה כ"דרך המלך", רק משום שצד כלשהו משוכנע בצדקת טענותיו - ואולם כאשר על פניו, אין ולא יכולה להיות תועלת בחקירת המצהיר, אשר אינו טוען כל טענה שהיא בהקשר של החבות, למעט טענת התיישנות וטענה כללית וסתמית כי "ההלוואה שולמה ברובה" לא ראיתי בכך שלילת זכות דיונית מהתובעת, באופן אשר פוגע בה. 

9.      לגבי האמירה "ההלוואה שולמה ברובה", טענה אשר הועלתה שלא ברמת הפירוט הנדרשת על פי פסיקת בתי המשפט, גם הנתונים העובדתיים בבקשה אינם תואמים את האמור בהסכם ההלוואה (ונתון זה מעיד על היות הטענה, טענת סרק): ההלוואה הועמדה בחודש דצמבר 2005, לתקופה של 48 חודשים (כלומר ארבע שנים), ובטרם חלפה שנה אחת, ניתן צו כינוס; משמע, כי לכל הפחות 80% (או יותר) מההלוואה לא נפרע לאור מועד מתן צו הכינוס, נכון לאותה שנה; ונתבע טוען כי שילם את "רוב ההלוואה", בלי לפרש, כאשר הנתבע טוען בהתעלם מהנתונים העובדתיים.

10.  מהותה של תקנה 205 (ג) לתקסד"א, נדונה במסגרת ע"א 1264/08 סלאמה מונדר נ' הראל חברה לביטוח (ניתן ביום 27.4.08, מצוי במאגר "נבו"):"לשון התקנה עתה מאפשרת החלטה ללא דיון בגדרי הבקשה בלבד (ראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 390), המציין, תוך השוואה לנוסח הקודם, כי "העיקרון המנחה בתיקון הוא לאפשר, במקרים המתאימים, מתן החלטה ללא דיון גם במסגרת בקשות רשות להתגונן"; כפי שמבאר המחבר המלומד, בסיפה לנוסח הקודם של התקנה ניתן היה להורות "מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהנתבע לא ייחקר על תצהירו". הנוסח שנקבע שונה מזה שבתקנה 241(ד) העוסקת בבקשות בכתב, והמאפשרת לבית המשפט או לרשם, להחליט על יסוד הבקשה והתשובות, או "אם ראה צורך בכך", לאחר חקירת המצהירים. השוני נובע מכך, שבבקשת רשות להתגונן, הכלל הוא קיום דיון, וההחלטה ללא דיון היא חריג. ראו גם מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה למעשה מה' 15 (תשס"ז-2007) כרך ב', 1023. לשלמות התמונה אוסיף, כי בנוסח הקודם נאמר "על אף האמור בתקנה 522 (הכלל שעניינו אפשרות לחקירת מצהיר - א"ר) רשאי בית המשפט או הרשם להורות, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהנתבע לא ייחקר על תצהירו". ההבדל בין הנוסחים נהיר." (ההדגשה אינה במקור - א.צ.).

11.  לענין זה, כבר נפסק כי השימוש בסמכות שברשות לפי תקנה 205 (ג) לתקסד"א, ראוי שתיעשה במשורה, ר' ע"א (ת"א) 2230/04 ולדהורן נ' נרקיס: "תכליתה של תקנה 205 (ג) הינה, אמנם, לחסוך זמן הן של בית משפט והן של הצדדים ולמנוע דיוני סרק תוך חיסכון בהוצאות אך, לא על חשבון זכויות בדין. מחוקק המשנה הדגיש כי על בתי המשפט לנהוג משנה זהירות ולנמק טעמים מיוחדים שירשמו, מקום בו תדחה בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד.  מחוקק המשנה הציב בפני בית המשפט כלל ולפיו עליו לקיים דיון, והחלטה ללא דיון, הינה חריג. (ראו מ.קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה למעשה מה' 15 (תשס"ז-2007) כרך ב, 1023 ).... ניתן להבין את הצורך והחשיבות בשימוש שבסיפא בזהירות רבה, אף מהדרך שבתי המשפט מצאו שיש לנהוג ולפעול בזהירות ראויה אף ואולי דווקא במתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד. כך בפרט מקום שעולות מחלוקות עובדתיות המחייבות הכרעה. בתי המשפט מצאו, שאף בנותנם רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד וללא קיום דיון וחקירת המצהיר, יש לנהוג בזהירות וזאת על מנת שלא לשלול מהמשיב בבקשת רשות להתגונן את האפשרות להראות כי האמור בתצהיר המבקש, משולל כל יסוד".

12.  סבורני שדחיית מועד הדיון משך תקופה ממושכת, על מנת לברר טענות הגנה אשר אינן יכולות לשמש כמגן בפני התובענה, למעט טענה כללית וסתמית אחת, אשר לא נטענה ברמת הפירוט הנדרשת והמחוייבת על פי פסיקת בתי המשפט, מהווה טעם מיוחד המצדיק דחיית הבקשה אף ללא קיום דיון בה .

13.  הבקשה למתן רשות להתגונן נדחית, התובע יגיש פסיקתא מתאימה לחתימה. במסגרת זאת תיפסקנה גם הוצאות הליך זה.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ד, 01 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: